Feeds:
פוסטים
תגובות

חרוז בודד

WP_20150826_08_55_27_Pro

הוא עבד עליהם כמה ימים, והגיע הזמן לגהץ. אז הוא הלך להניח את המשטח על השיש.

ו-בום קטן, והכל התפזר…

"נשאר שם משהו?" שאלתי אותו אותו, והתכוונתי לחרוזים על המשטח.

והוא ענה בגרון חנוק מדמעות, "אחד…"

חייל בודד נשאר במערכה. ואפילו הוא לא ניצב זקוף.

אז לקחנו על עצמנו להרכיב הכל בחזרה. אני חשבתי שייקח לנו 10 דקות, אבל אפילו בכוחות משותפים, זה לקח לנו 23 דקות.

והפעם, כשהוא העביר את המשטח זה לשיש, שום חרוז לא זז ממקומו…

WP_20150826_09_32_47_Pro

נ.ב – ולפחות משהו טוב אחד יצא מההרכבה השנייה הזאת – טעות בהכנת הבחורצ'יק מצד ימין למעלה יצרה "סטיב תינוק". למבינים.

  יצאנו מהמלון בשעה שמונה וחצי בבוקר למסלול שנקרא Sunshine Meadows, שכדי להגיע לתחילתו, צריך לקחת school bus. הגענו לתחנה כשהאוטובוס כבר חיכה בה, והספקתי לרוץ לקנות כרטיסים ממש בדקה ה-90. הכרטיסים לא זולים – כ- 100 דולר לכולנו. עלינו על האוטובוס שכבר היה מלא, ויצאנו לדרך.  רוב הנוסעים האחרים באוטובוס היו חבר'ה צעירים בגילאי 20-30, ולא היו שום ילדים. האוטו קיפץ ממש כמו בשיר כמו בשיר, the wheels of the bus go up and down, כשהוא עלה מעלה בהר. בחורף, המקום משמש כאתר סקי, ובקיץ מסבים אותו לאתר טיולים. האוטובוס הוריד אותנו בנקודה הסופית, והנהגת סיפקה הסברים ואמרה שהאוטובוס האחרון יוצא בשעה חמש (ומי שמפספס אותו צריך לישון על ההר).

WP_20150709_14_57_46_Pro

מצויידים במפה שקיבלנו בקופה למטה, החלטנו לעשות את המסלול של שלושת האגמים. הדרך מתחילה בטיפוס מעלה בשביל עפר, ואפשר רק לשמוח על כך שאת רוב העלייה חסך לנו האוטובוס. העלייה הקצרה לא מנעה מגל להתחיל לקטר כבר בצעד הראשון שלו. בסיום העלייה נחשף בפנינו אחו (Meadow) רחב ידיים, והרים מרשימים ממול. מצד שמאל של המסלול אפשר היה להבחין ב- lifts של סקי, שחלקן פעלו, ככל הנראה סתם בדיקה שגרתית, כי לא ראינו אף אחד עליהן. ההרים נראים כאילו הם במרחק נגיעה, וכל הנוף נראה מאוד עוצמתי. בדרך היה לוח עם הסברים, שסיפר שהמקום שם נמצא על ה- Continental Divide, זאת אומרת שהגשמים שיורדים שם מתפצלים ומגיעים לשני אוקיינוסים שונים – הפסיפי והאטלנטי.

IMG_3859

תחילת המסלול מאחורינו. הולכים לעבר Rock Isle Lake

העצירה הראשונה שלנו היתה ב – Rock Isle Lake, שכשמו כן אותו – במרכזו נמצא אי סלעי. בנקודת תצפית עליו ארגנו כמה ספסלים, ואנחנו התיישבנו עליהם כדי לנוח ולאכול ארוחה ראשונה. סנאי גרגרן הבחין בנו ומייד התייצב. מעברו של האגם הנחמד נישאים הרים מרשימים, עם שלג בפסגות. אחרי מנוחה קצרה שם, המשכנו הלאה, עקפנו את האגם מצידו השני, והמשכנו במסלול.

IMG_3868

IMG_3884

IMG_3885

מקיפים את האגם משמאלו

העצירה הבאה היתה בגשרון עץ שממנו יש תצפית על ההרים ממול, ועל הנהר הגועש למטה. מאוד יפה ומרשים.

IMG_3891

IMG_3893

IMG_3895

הנוף שראינו מנקודת התצפית על הגשר

בהמשך המסלול נהנו לראות המון פרחי בר בשלל צבעים. בצידי הדרך יש שלטים שמבקשים לא לדרוך עליהם. הצמחים האלו מכוסים בשלג רוב ימות השנה, ועם בוא הקיץ, הם צריכים להספיק לעשות בחודש את מה שלוקח שנה לפרחים אחרים. קצת כבוד.

IMG_3897

IMG_3903

IMG_3902

Pipestem

IMG_3899 (2)

Indian Paintbrush and Purple fleabane

המסלול יורד מטה לעבר האגם השני, Larix Lake. בדרך אליו, ניסינו לעשות הרבה רעש כדי להימנע מהיתקלויות בלתי רצויות עם דובים, כי זה נראה מקום פשוט מושלם לדב המצוי. גם את האגם הזה הקפנו בחלקו, וצפינו על עמק מרשים מאוד, אבל לא נשארנו שם יותר מהדרוש כי הרגשנו שהיתושים מתחילים להתנפל עלינו.

IMG_3910

IMG_3920

Laryx Lake

IMG_3927

באגם השלישי, Grizzley Lake, עשינו עוד עצירת אוכל, תוך כדי מחיצת יתושים בלתי פוסקת. איתי בדק את טמפרטורת המים ופסק שהם קרים. משם חזרנו חזרה. היה לנו קצת טיפוס עד שהגענו שוב ל- Rock Isle Lake, ומשם חזרנו באותה דרך שהגענו ממנה, עם נוף לא פחות מדהים. גל לא התרגש מכך שאנחנו לקראת סוף המסלול, ובירידה, ועשה שביתה איטלקית, והדרך היחידה להתקדם קצת היתה לקחת אותו על הידיים, כמה שניתן. זה לא הפריע לו להתלונן לפעמים ש"לא כ"כ נוח לי"..  בחזרה למטה, חיכינו לאוטובוס הבא שייצא. בינתיים ביקרנו בשירותים ומילאנו מים בבקבוקים, וחיכינו לאוטובוס על המדרגות, יחד עם כל המטיילים האחרים. הפעם טווח הגילאים היה גדול יותר, עם עוד כמה משפחות עם ילדים, וגם כמה מטיילים מבוגרים יותר שחזרו מטיול של כמה ימים, זאת על פי התיקים הכבדים על הגב שלהם. בנסיעה חזרה, ישבנו בספסלים האחוריים של האוטובוס. כפיר ואני ישבנו בספסל אחד, והילדים ישבו בספסל מאחורינו. האוטובוס רק התחיל לזוז, ושלושתם נרדמו – השילוב המושלם של עייפות, טלטול וחום.  החלק הקשה היה להעיר אותם כשהאוטובוס הגיע למגרש החנייה.

IMG_3938

הדרך חזרה

IMG_3946

WP_20150709_14_57_52_Pro

בדרך חזרה לבאנף, במקום לחזור ישר למלון, החלטנו לעשות וי על עוד כמה אגמים שהופיעו אצלנו ברשימת ה"דברים לראות". נסענו לכיוון Lake Minnewanka, שנמצא קצת צפונית לבאנף. עברנו בחנייה של האגם הראשון והחלטנו לא לעצור שם, עברנו ל-  Lake Minnewanka והחלטנו גם שם לא לעצור, אז נסענו בכביש שחוצה אותו, ושם נכונה לנו הפתעה נחמדה מאוד – משפחה של Big Horn sheep. בנוהל הרגיל, עצרנו בצד הכביש לצלם, ואחרינו נעצרו עוד מכוניות, משני כיווני הנסיעה. היו שם כבשים גדולות, וקטנות, וגם אחד קטנצ'יק עם פרווה מרופטת. הם ליחכו מהעשב, ובכלל לא הפריע להן כל ההמולה סביבן. אח"כ עצרנו ליד האגם, וכפיר ואורי הלכו לצלם מקרוב יותר. גל ואיתי ירדו בינתיים לאגם, שהחוף שלו היה המון אבנים גדולות. היו כמה חבר'ה צעירים שישבו בתוך המים, וזה היה נראה מפתה מאוד לנוכח מזג האויר הלוהט. הילדים רצו להישאר שם ולשחק, אבל אחרי קצת זמן שם חזרנו למלון.

IMG_3963

IMG_3973

אחרי הצהרים, נסענו ל-  Visitor Center כדי שאורי ואיתי ימסרו את החוברות שלהם ויקבלו את הפרס. היתה לנו את אותה ריינג'רית שממנה קנינו את הפאס ביום הראשון, והיא היתה מאוד נחמדה והתפעלה מהדברים שהילדים רשמו.

IMG_3975

בערב, הלכנו להדרכת ריינג'ר בנושא "אש" ב- Tunnel Mountain Campground”. מן אודיטוריום קטן עם גג ענקי באתר הקמפינג. הריינג'רית הנחמדה נתנה לילדים בקהל תפקידים בהצגה שלה, ואורי, איתי וגל קיבלו תפקיד של לנופף בציורים של אש בהינתן אות ממנה. ההצגה עסקה בחשיבות של שריפות עבור הטבע, והיתה מאוד אינפורמטיבית ומעניינת. היא סיפרה איך מאז הקמת הפארקים הלאומיים, דאגו למנוע בהם שריפות, וכתוצאה מכך, העצים המשיכו לגדול ולגדול, ובגלל שחסמו אור שמש, הם מנעו גדילת עצים חדשים ומנעו צמחייה מגוונת. בנוסף, הגבילו את איזור המחייה של בעלי חיים. עצים שהיו חולים או זקנים לא פינו את מקומם לעצים חדשים ובריאים יותר. וכך למדנו מה היתה המשמעות של השלט prescribed fire שראינו ביום הראשון שלנו, כשבאופן יזום ומבוקר, עורכים שריפות כדי לחדש את היערות. בקיצור, שריפה היא תהליך טבעי וחשוב שצריך לעודד אותו, באופן מבוקר כמובן. אחרי זה קפצנו שוב ל- hoodoos. גל בכה וסירב לצאת מהאוטו, וכשניסינו להכריח אותו  וכפיר כעס עליו, גל בכה ואמר בבכי "אבל אני עייף!", וזה היה בול במקום, כי קלטנו שהוא בסך הכל ילד בן חמש ובאמת עשינו לא מעט באותו יום. כשחזרנו לחדר, אורי ואיתי רצו ללכת לבריכה של המלון, והיינו שם כמעט עד שסגרו אותה, והם נהנו שם מאוד  – שחו וקפצו. גל נזכר להגיע אחרי שאורי ואיתי כבר יצאו, ולא הסכים להיכנס לבד וכל עוד היו אנשים אחרים בבריכה, וכשהוא כבר הסכים, הבריכה עמדה להיסגר…היו דמעות. בכך סיכמנו את הפרק שלנו בבאנף, והתכוננו לחלק השני של הטיול.

WP_20150709_21_01_28_Pro

מילים

  • פעם, בזמן נסיעה בכביש, לימדתי את הילדים את המושג "צדיק בסדום". לא מזמן, כשנסענו וניסיתי להשתלב בכביש, איתי אמר, "נו, בואו נראה אם יש כאן צדיק בצנון!"
  • איך גל קורא לגזר הגמדי שכפיר לוקח לעבודה? גזר גמדים
  • ואיך אורי קורא למאיות שנייה? שניות פיצפונות

אנגליתעברית של איתי

  • לוחית של רכב = צלוחית (שילוב של לוחית ו- plate)
  • לגלח שפם = לשייף שפם (מלשון – shave)
 וגל,
  • כשהתעצבן על איתי ורצה להגיד לו את הדבר הכי נורא שיכל – "אני אעביר לך את כל המחלות שלי!"
  • וכשאמרתי לו לסדר את החדר, הוא התלונן, "אבל אני הכי קטן פה!"…

WP_20150810_15_56_04_Pro

 אחרי היום הקודם הארוך, החלטנו לקחת את היום הבא קצת יותר בקלות. אבל אורי וכפיר  היו חדורי מטרה, והם השכימו קום ויצאו לסיבוב בהר Norquay במטרה לחפש חיות. כשהם חזרו, הם היו נרגשים ביותר! הם ראו דב שחור ממש לצד הדרך!  בתמונות,  ממש רואים כל שערה בפרווה. שיחקו אותה!

IMG_3598

בוקר טוב

IMG_3625

 אחרי ארוחת בוקר והתארגנות  נסענו לרכבל שבבאנף, שעולה ל- Sulfur mountain. התכנון שלנו היה לעלות למעלה עם הרכבל, ולרדת ברגל מההר, אבל כשהגענו, התברר שאם מעוניינים בכרטיס לכיוון אחד, הכיוון היחידי שניתן לרכוש הוא לירידה… תמוה. בגלל העלות הגבוהה של הנסיעה לשני הכיוונים, החלטנו לוותר. במקום, נסענו ל- Cave and Basin, אתר שמהווה את תחילת מערכת הפארקים הלאומיים בקנדה. לפני כמאה ומשהו שנים, שני עובדים של הרכבת הקנדית גילו פתח באדמה, השתלשלו מטה דרכו, ומצאו מערה עם מעיינות חמים. הממשלה הקנדית החליטה שהמקום יהיה פתוח לציבור הרחב, במקום להיות בידיים פרטיות (ואני מניחה  שהחבר'ה האלה קיבלו פיצוי כלשהו). המקום הפך לאתר תיירות, מי הגופרית שווקו בשל התכונות הבריאותיות שלהם, ואפילו נפתחה שם בריכה, שפעלה עד שנות ה-90' של המאה ה-20 (והמוזיאון הנוכחי נבנה במבנה שלה). בכל מקרה, המוזיאון מאוד מעניין ,חדיש ואינטראקטיבי, ומספק מידע על ההיסטוריה של באנף, כמו גם על ההיווצרות של מעיינות הגופרית האלו. הסתובבנו שם לא מעט, וכשעמדנו לצאת, גילינו שניתן לקבל חוברת פעילות ספציפית למקום. אז, אורי ואיתי נכנסו שוב כדי לענות על השאלות בחוברת (ואנחנו עזרנו לגל), וכשהם סיימו, נערך שם טקס יחד עם עוד כמה ילדים, והם קיבלו תעודה ושרשרת. כך שיצא שבילינו שם לא מעט זמן.

IMG_3631

המערה שהתחילה את הכל

IMG_3628

IMG_3641

IMG_3666

אורי ואיתי רצים בתוך מה שפעם היתה בריכת השחייה

IMG_3703

the explorers

אחר-כך ירדנו לכיוון Vermilion Valley, וכל הזמן דיברנו ועשינו רעש כדי שאיזה דב לא יפתיע אותנו. הלכנו על גשרי עץ מעל הביצה, וראינו כל מיני דגים. מסתבר שזה גם מקום טוב לראות ציפורים וברווזים, אבל כנראה שהם פשוט התחבאו בצל.

IMG_3726

כן, היה מאוד חם. משם נסענו לדאון-טאון, ועשינו פיקניק קטן על הדשא, לפני שעברנו לבקר ב-  Banff Museum of Natural History הסמוך. זה מוזיאון שנפתח לפני מאה שנה יותר, ונראה כאילו קפא בזמן. כולו מלא חיות מפוחלצות, וגל היה מבועת ורק רצה ללכת. גם שם הילדים קיבלו חוברות עבודה, והסתובבו איתן במוזיאון כדי להשלים אותן. היה מאוד מעניין לראות מוזיאון "מפעם", עם פיתוחים מעץ ותקרות גבוהות, ספרייה מלאה ספרים וכורסאות קריאה, והמון פוחלצים…  לפני שהלכנו, הילדים, מתורגלים היטב, ערכו שוב את הטקס בו הבטיחו לשמור על קנדה והפארקים שלה, וקיבלו את התעודה והשרשרת.

IMG_3731

IMG_3733

IMG_3734

IMG_3746

IMG_3752

IMG_3743

Moose

IMG_3756

משם חזרנו למלון לנוח קצת ולאכול. היציאה אחרי כל חזרה כזו היא קשה ביותר, כי הילדים נצמדים לטלויזיה, ומבחינתם מעדיפים לבלות שם את היום על פני טיולים. בסביבות שש בערב, יצאנו לראות את ה- Hoodoos, עמודי האבן הגבוהים,  שמאחורי המלון שלנו, ואת כל העמק שמוביל עד למלון הפיירמונט.

IMG_3759

 הלכנו גם לבדוק אם יש פעיליות ריינג'ר בקמפגראונד שב- Tunnel Mountain, אבל נאמר לנו שזה יהיה רק ביום המחרת. משם, נסענו באוטובוס (עם כרטיס שקיבלנו מהמלון), לדאון-טאון של באנף. עשינו עצירה בסופר וקנינו שתייה, והתיישבנו לנוח על הספסל שליד המוזיאון, עד שהיתושים גילו אותנו. משם המשכנו הלאה ל- Canada Place, מבנה אבן יפה מוקף גנים מטופחים ששייך למנהל הפארקים הלאומיים שלהם, ומשקיף על הרחוב הראשי של העיר. אורי השתלט על המצלמה וצילם המון פרחים, ואח"כ הם רצו , השתוללו, רדפו אחד אחרי השני, רבו, הציקו לגל, הציקו לנו, וכדומה.

הלכנו לתחנת האוטובוס שלנו ברחוב הראשי בסביבות תשע בערב (עאלק יום רגוע…), ועדיין היה אור מלא בחוץ, והעיר היתה מלאה בתיירים, כאילו מדובר בארבע אחרי הצהריים.

IMG_3809

מאחורינו, הרחוב הראשי של באנף

IMG_3764

IMG_3822

ליום הטיול בלייק לואיז יצאנו מוקדם, בשמונה וחצי בבוקר, והגענו אליו אחרי נסיעה של חצי שעה.  הנוף מהאגם כ"כ יפה, כאילו מישהו תכנן אותו ככה, ולא פלא שזה אחד האתרים המתויירים ביותר ברוקיז.

IMG_3171

IMG_3194

התחלנו בהייק לבית התה. לפני שבע שנים, זה היה ההייק הראשון שאורי טיפס לגמרי לבדו למעלה, ואנחנו ציפינו ללא פחות מזה מגל (את החזרה, דרך אגב, אורי עשה על המנשא) . טיפסנו למעלה בשביל, כשהאגם מציץ מנקודות שונות. גל לא התעניין בשבירת שיאים אלו או אחרים, והיה צריך לדרבן אותו עם ממתקים וסיפורים וכל מיני שפנים אחרים מהכובע, כי מבחינתו הוא מיצה הייקים עוד ביום הראשון. למעשה, יש שני בתי תה על ההר, ואנחנו בחרנו בזה שליד אגנס לייק, שהוא גם כנראה היותר פופולרי. בכל זאת, צריך להשאיר משהו לביקור הבא.

IMG_3198

IMG_3200

ראשון הגענו ל- Mirror Lake, והילדים ישר רצו לשחק במים. לפעמים זה קצת מבאס שצריך להאיץ אותם להמשיך ללכת במקום לתת להם לשחק במקומות שהכי כיף להם.

IMG_3205

 לבית התה הגענו אחרי פוש אחרון של טיפוס בגרם מדרגות מעץ, שאחריו שראינו את בקתת העץ החמודה שנמצאת ליד לייק אגנס. נכנסנו פנימה והתמקמנו ליד שולחן פנוי ,וכפיר וגל הגיעו קצת אחרינו. לצערנו, גילינו שיש לנו רק 20 דולר, ושמקבלים שם רק מזומן. נאלצנו לבחון את התפריט מכל הכיוונים, וניהלנו מו"מ סוער בנוגע למנות שנזמין, כדי למקסם עד כמה שניתן את המזומן שלרשותנו. לאור הדיונים האינסופיים, המלצרית בטח חשבה שאנחנו הולכים להזמין חצי תפריט, והיה נראה שהיא קצת מתפלאת כשהזמנו בסוף רק צ'יפס עם סלסה וכריך חומוס. אח"כ, התפנה שולחן בחוץ, ואנחנו עברנו אליו, והיינו ממש מול שתי ציפורים מקומיות חמודות שישבו מולנו על קורת הגג.

IMG_3240

IMG_3243

IMG_3251

IMG_3258

IMG_3276

IMG_3255

Clark's Nutcracker

כשסיימנו, הלכנו לשבת בחוץ ליד האגם ולהנות מהנוף. הילדים שיחקו ליד המים (ועשו הכי הרבה רעש שם…) ואנחנו הוצאנו אוכל מהתיק (כי כמה כבר אפשר לשבוע מכריך חומוס אחד, שאגב היה מאוד טעים).

IMG_3271

Agnes Lake

IMG_3277

אחרי שנחנו מספיק, המשכנו לחלק הבא של המסלול – הדרך אחרי אגנס לייק. הנופים יפיפיים מכל זוית או פינה, וכל הסופרלטיבים בעולם לא יצליחו להבהיר את היופי של המקום. וכיוון שכפיר החזיק את המצלמה, הייתי צריכה לוודא איתו שהוא מצלם הכל.  בתחילת הדרך, הילדים גילו פיסת שלג בצד הדרך, וישר רצו לשם לשחק, ובקושי רב הצלחנו לגרור אותם משם כדי שנמשיך במסלול.

IMG_3303

IMG_3307

IMG_3289

זה אנחנו שם בקטן (אפשר להגדיל את התמונה)

ממש בצד הנגדי למקום שבו נמצא בית התה, הדרך הופכת להיות מן בולדרים וסלעי ענק, שהם כמובן נהנו לרוץ עליהם. הנוף, לכיוון לייק לואיז, הוא כ"כ יפה, שהוא גורם לך להרגיש שאתה נמצא בתוך גלוייה משווייץ. על הסלע צילמה אותנו אישה נחמדה שעברה שם. כמה טוב שיש טיולים כאלו כדי להעשיר את המאגר הזמין של תמונות משפחתיות עדכניות.

IMG_3316

IMG_3341

מאחורינו: לייק אגנס. בקצה שלו, בקטן, נמצא בית התה.

משם, התחיל החלק הקשה באמת – הטיפוס מעלה. מדובר בעליית זיג-זג תלולה ביותר, על אחת כמה וכמה עם ילד סרבן בן חמש. צעדנו לאט-לאט-לאט-לאט, ואחרי מה שהרגיש כמו עלייה אינסופית בשמש החמה, הגענו.

IMG_3314

מסלול הזיג-זג שעלינו בו

IMG_3358

אנחנו, בקטן, במסלול (ניתן להגדיל את התמונה)

IMG_3361

אורי על רקע לייק אגנס

שם למעלה, היתה נקודת תצפית שנקראת the big beehive, שממנה רואים את האגם על מי הטורקיז שלו, ואת המלון שלחופו. מראה יפיפה, ושלגמרי מצדיק את הטיפוס המפרך.

IMG_3369

IMG_3374

  הירידה מטה היתה גם מרשימה, עם מראות של הקרחון שמזין את לייק לואיז וכל ההרים מסביב, רק הושט היד וגע בם. בסוף הירידה, היתה מעניין לראות את הנהר שזורם לתוך האגם, על מי הקרחון עתירי ה- Rock Flour שמעניקים לאגם את הצבע הטורקיזי המיוחד שלו.

IMG_3386

IMG_3390

IMG_3407

IMG_3424

אורי מאוד רצה לשוט בקאנו על האגם, אבל מפאת השעה ויתרנו על זה. במקום, הלכנו להסתובב במלון המפואר, וקנינו שם ארטיקים שתומחרו בהתאם.

IMG_3444

IMG_3443

IMG_3447

משם נסענו ל Moraine Lake הסמוך . הלכנו הליכה נינוחה לאורך האגם, עד לסוף המסלול שם הנהר נשפך בשצף לתוכו. בדרך, גל ואיתי שיחקו ב"חיילים", ואספו "כלי נשק" (ענפים), שהם ירו בהם כמו חיילים מנוסים. הם היו כ"כ שקועים במשחק, שגל שכח להתלונן. בקצה המסלול, ישבנו להתבונן בנוף, ואני טבלתי את כפות הרגליים במים, וכמעט איבדתי את התחושה בהן מרוב קור.

IMG_3537

IMG_3466

שנייה לפני שחזרנו למלון, קפצנו להגיד שלום אחרון ללייק לואיז, הפעם לאור השקיעה. התנחלנו  שם על ספסל ונתנו לרגליים לנוח, תוך שאנחנו Watching the life pass by, כמאמר לונלי פלנט אחד. אורי עקב אחרי עורב יפה במיוחד וצילם אותו, בזמן שאנחנו צפינו במשפחה אמריקאית שמתארגנת לצילום משפחתי, ונראתה כלקוחה היישר מסרט אמריקאי טיפוסי. ניסינו לפענח את מקומו של כל אחד שם בההיררכיה המשפחתית, והצלחנו להבין שהם התכנסו שם לרגל יום הולדתו של הסבא. חזרנו למלון בתשע בלילה, אחרי יום ארוך.

IMG_3559

Black-billed Magpie

IMG_3548

IMG_3586

IMG_2948

תחילתו של עוד בוקר שגרתי של טלויזיה

גם בטיול, לא נפקד מקומם של הסידורים, והמטלה שלנו לבוקר הראשון בבאנף היתה לרכוש את כרטיס הכניסה לפארק. הגענו למרכז המבקרים שנמצא ברחוב הראשי של באנף, ואחרי עמידה קצרה בתור ניגשנו לאחד הדלפקים. הריינג'רית שהיתה שם בירכה אותנו ב- “Hello, Bonjour”, הברכה הרישמית במדינה דו-לשונית זו. רכשנו פאס שנתי, וגם קיבלנו חוברות עבודה לילדים, בסגנון ה- Junior Ranger האמריקאי. משם, נסענו לכיוון Johnston Canyon דרך Vermilion Lakes.  כבר בתחילת הדרך הבחנו בבעל-חיים בצד הדרך, ועצרנו. כפיר טען בלהט משכנע שמדובר ב- marmot. בירור מאוחר יותר גילה שמדובר בלא יותר מ- ground squirrel מצוי (שזה בערך כמו לראות חתול רחוב בישראל).  לסנאי הזה הצטרף בהמשך עוד חבר (או חברה) ויחד הם דיגמנו לנו כמה תמונות נחמדות. כנראה שהם רגילים לתיירים מתלהבים שזה יומם הראשון בבאנף. מהצד השני, מעל האגם, עוף דורס, שאורי טען שמדובר ב- Red Tailed Hawk, סיפק לנו לא פחות מסרט טבע. הוא חג מעל המים בקרבת כמה ברווזים חביבים ששחו שם את שחיית הבוקר שלהם, ומידי פעם צלל בפתאומיות למטה וחזר ועלה עם מקור ריק. אפשר היה לחתוך את המתח באויר בסכין. יצליח, לא יצליח? ומה עם הברווזון החמוד?  אבל לפחות במשמרת שלנו, זה הסתיים בטוב.

IMG_2950

….המרמיטה

IMG_2960

IMG_2981

משם המשכנו ל- Johnston Canyon. ושוב, הזיכרונות מפעם צפו: איך הלכנו שם עם אורי הקטן שנהנה לצעוד מחוץ לשביל, ואיתי על המנשא, מנמנם להנאתו… הפעם, לא היה מנשא, והיה צריך לשמור על גל, שהתעקש לצעוד על שפת המצוקים הגבוהים. בדיוק כמו פעם, גם עכשיו הסתובבו שם הצ'יפמאנקס האופורטוניסטים, שמקווים לפירור אוכל תמורת פוזה למצלמה.  הדרך מאוד יפה, וממחישה את עוצמת הטבע והמים. הגענו למפל הראשון, ועמדנו בתור לעבור בנקיק הקטן כדי לראות אותו מקרוב, אבל גל לא ממש נהנה וחמק אחורה. אח"כ המשכנו למפל העליון. בשלב הזה גל כבר מיצה את טיול ההליכה, והיה צריך לדרבן אותו ללכת בתחבולות מתחבולות שונות, ושלל שכנועים ותמריצים.  זה היה יותר מעייף מאשר ההליכה עצמה. הגענו למפל העליון, "דקרנו" כמה תמונות כדי להוכיח שהיינו, ובדרך חזרה, נתנו לגל להשתמש ב"רוקי טוקי" והוא דיבר בו בקולי קולות עם איתי שהלך מקדימה, וזה עזר לו לשכוח את תלאות הדרך.

IMG_2997

IMG_3007

IMG_3021

IMG_3027

IMG_3032

IMG_3045

IMG_3050

בדרך חזרה, מצידו האחד של הכביש היה איזור של עצים שרופים, עם הרבה צמחייה חדשה שצומחת ביניהם. השילוב של השחור-פחם עם הירוק הזרחני והפריחה הצבעונית היה מאוד יפה, שעצרנו לצלם. מצידו השני של הכביש היה שלט שאמר "Prescribed Fire 2003", ורק בדיעבד, אחרי שהיינו בהרצאת ריינג'ר, הבנו את הכוונה  – היתה שם שריפה יזומה ב-2003, שנועדה להיפטר מעצים זקנים ולעודד צמיחה חדשה, כמו גם לפנות מקום מחייה לבעלי חיים.

IMG_3056

אח"כ, עצרנו לפיקניק קצר בצד הדרך באיזור המיועד לכך, שהיתה בו גם נקודת תצפית ושלטי הסבר על צמחייה ובעלי חיים. עוד לא סיימנו להוציא את האוכל, והיתושים התחילו לעוט עלינו, ואנחנו אכלנו מהר ונמלטנו על נפשנו. מהאוטו, צילמנו את הגזעים היפים של עצי ה- Aspen, וגם red ground squirrel פוטוגני במיוחד.

IMG_3065

IMG_3067

בהמשך הנסיעה, על דרך הראשית, הבחנו בכמה מכוניות שעצרו בצד הכביש. זה הסימן של המטיילים לכך שיש חיה באיזור. כמובן שעצרנו גם, והבחנו ב- elk (או כל סוג אחר של צבי), עומד כ-20  מטרים הכביש ומלחך עשב. הוא כ"כ נהנה מהארוחה שבכלל לא הפריע לו שעדר אנשים עומד ומצלם אותו.

 IMG_3083

IMG_3082

התחנה הבאה שלנו לאותו יום היה מלון פיירמונט המפואר בעיר באנף עצמה.  נכנסנו ללובי המפואר, וממנו לאולמות פנימיים יותר, וניסינו לדמיין שהוזמנו לנשף (מה שהצריך דמיון מפותח, לנוכח בגדי הטיולים המאובקים שלנו, והשכבות של קרם הגנה ונגד יתושים). המשכנו לשוטט במלון, והגענו לאולם שכמה אנשים (אורחי המלון? מבקרים מזדמנים כמונו?) שיחקו בו ביליארד, והקירות בו היו מעוטרים בראשים  של ביזון וצבי, עגמומיים למראה. על שולחן עץ גדול היה פאזל מותחל, ואיתי ניסה את מזלו עם חלק אחד.  בהמשך שיטוטינו, הגענו למסעדה, וממנה יצאנו למרפסת, שהשקיפה על  ההרים והנהר שעובר ביניהם, וגם על אורחי המלון שהשתזפו ליד הבריכה למטה, ולא נראו מוטרדים מהנוף המרשים. עשינו עוד טיולון קטן בשביל שמתחת למלון, והילדים התרווחו להם בכיסאות נוח…  בערב, כפיר יצא עם אורי ואיתי שוב ל- vermilion lakes כדי לחפש חיות, בזמן שגל ואני נשארנו בחדר, כי גל הטיל וטו על טיולים נוספים לאותו יום.

IMG_3089

IMG_3100

IMG_3121

IMG_3125

IMG_3162

 

Yoho National Park ו- Banff

שמחנו לעזוב את המלון המלוכלך והישן וליסוע למקום הבא. אחרי נסיעה של כשעתיים, הגענו ל- Yoho National Park. התחלנו ב- Natural Bridge, שהיה גם התחנה הראשונה בטיול הקודם שלנו. חנינו אפילו באותו מקום שבו חנינו לפני שבע שנים. שמו של המקום ניתן לו בשל זרם המים האדיר מהנהר שחצב מעבר בתוך הסלע ויצר מעין גשר טבעי. אם המים ימשיכו לחצוב ככה בסלע, עוד כמה וכמה שנים כבר לא יהיה גשר אלא רק מעבר גדול. עברנו מעל גשר מעשה ידי-אדם והתפעלנו מכוח הטבע.

IMG_2771

IMG_2776

IMG_2787

התחנה הבאה היתה Emerald Lake. כבר בחנייה התחילו לעלות זכרונות מהפעם הקודמת, כמו שיהיה מעתה בכל מקום שזה לנו ביקור חוזר בו. התחלנו במסלול, וכבר בתחילתו ראינו בצד הדרך צבי (או קריבו, או אלק…) וכמובן צילמנו אותו.

IMG_2814

בפעם הקודמת, חזרנו על עקבותינו די מהר, כי התחיל לרדת גשם. הפעם הקפנו את כל האגם, והיה ממש שווה. ככל שהתקדמנו, כמות המטיילים פחתה, והטבע כאילו עמד כולו לרשותנו. בצידו השני של האגם, באיזור שחשוף  מכל צמחייה, עשינו עצירת צ'יפס ושתייה. הנוף נפתח שם להרים המושלגים ברקע, ואפשר לראות נחלים קטנים שנשארו משלגים שנמסו ועשו את דרכם לאגם.

IMG_2840

IMG_2848

בחלקו השני של האגם אורי ואיתי הלכו יחד, והיו עסוקים בתכנוני מתקפות וירי על מטרות שונות, כשהם ממנים את עצמם ל- First ו- Second Commander, ומסרבים לבקשותיי להיכנס בסוד העניינים. גל היה זקוק להרבה עידוד כדי להמשיך ללכת, כשאת החלק הסופי של המסלול עשה על הכתפיים שלי. רצינו לקנות גלידה כדי לחגוג את סיום ההייק, אבל כל הגלידות נגמרו בקיוסק הקטן. זיהינו את הרציף שעליו הצטלמנו לפני שבע שנים, וביקשנו מבחורה שישבה עליו שתצלם אותנו.

IMG_2865

IMG_2880

כשיצאנו משם לכביש הראשי, נתקענו בפקק נוראי של שעה או יותר, שבו פשוט עמדנו בכביש, ללא כל סיבה נראית לעין. באופק ראינו את מרכז המבקרים ואת העיירה Field (כה קרובים, אך כה רחוקים…), ואת הדרך לבאנף מתפתלת ועולה מעלה. בסוף, הפקק השתחרר, והצלחנו להתקדם קצת ולפנות שמאלה בפנייה ל-  Takakkawa Falls. בעודנו עולים, ראינו שלט ל- Spiral Tunnels, שהיה ברשימות שלנו. מדובר על נקודת תצפית על מסילת רכבת שעל ההר ממול, שאם יש מזל ובדיוק עוברת רכבת, ניתן לראות אותה עושה כמו מן לופ סביב עצמה. הגענו לנקודת התצפית, והבטנו על ההר. בהתחלה לא ראינו כלום, וכבר עמדנו ללכת, אבל אז ראינו את הרכבת יוצאת מאחת המנהרות, ואח"כ יוצאת ממנהרה אחרת מעל עצמה. נחמד!

IMG_2890

IMG_2891

משם המשכנו למפלים, בדרך שמתפתלת מעלה בהר. חלק מהפיתולים תלולים ביותר וצריך ממש להנמיך את מהירות הנסיעה.

IMG_2946

הפיתולים (זה מהדרך חזרה, בירידה)

בראש ההר, מעל כל המפלים, משתרע שדה קרח, וקרחון בשם דאלי הוא זה שמזין את המפל. חנינו, והתחלנו ללכת. ככל שהתקרבנו אל המפלים נהייה יותר ויותר קר, אבל כמה קשתות שריצדו ברקע פיצו על הקור והרטיבות. המפל זרם בשטף, והתיז רסיסים קפואים לכל עבר, והצטערנו שלא הבאנו מעילים. מהצד השני של המפל ישנו הר מרשים, אם אני לא טועה קראו לו Cathedral mountain.

IMG_2906

IMG_2908

IMG_2900

IMG_2899

בנסיעה חזרה, לצד הכביש, הילדים ראו פיסת שלג שרצו לעצור לידה. עצרנו, והם שיחקו בשלג, עשו כאילו הם עושים סקי, ומאוד נהנו שם.

IMG_2913

IMG_2917

כשיצאנו משם לעבר הכביש הראשי, הפקקים כמעט נעלמו, ומשם נסענו ישר לבאנף, למלון Tunnel Mountain Resort, אליו הגענו לקראת ערב, רק כדי לגלות שזה בדיוק אותו מלון שהיינו בו לפני שבע שנים. לפחות אנחנו עיקביים. מבחינת הילדים היה מדובר בשידרוג רציני בתנאים, כי היתה להם שם טלויזיה משלהם. מה צריך יותר מזה?!…

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.