Feeds:
פוסטים
תגובות

שיחות מהחיים, עם גל

גל:  אם עמית מישראל הוא חייב לאהוב פיצה
אני: על טעם ועל ריח אין להתווכח
גל:  על טעם ועל ריח, וקקי בידיך!
—-
גל לוקח סוכריות מהמתקן בפרד מאייר.
אני: יש לך שם הרבה?
גל: לקחתי גדוד שלם!
—-
גל מראה סימני עייפות כשהוא חוזר מהגן.
אני: אתה נראה עייף, אולי כדאי שתישן בצהריים?
גל: לא,זה קורה לי רק בבוקר…

Forbidden Island

ביום שישי בערב שיחקנו במשחק נחמד שאורי קיבל ליום ההולדת שלו – Forbidden Island.  קראנו את ההוראות וזה היה נשמע כל כך מסובך, ומזל שגל פרש בשלב מסויים, כי היה קשה להתרכז כשהוא בסביבה, מזיז חלקים ומקשקש כל רגע. אבל הדרך הכי טובה ללמוד היא פשוט להתחיל לשחק.

מה שהיה מאוד נחמד במשחק הזה, מעבר לעיצוב המעולה, הוא שמשחקים כולם ביחד, והמטרה היא להצליח לברוח מהאי עם האוצרות לפני שהוא שוקע. זה הצריך עבודת צוות, כלומר, לתת עיצות אחד לשני  ולעזור עם כל מיני פעולות. ואיתי, שכל כך שונא להתחרות ועוד יותר שונא להפסיד, יכל להיות רגוע ולהינות מהמשחק.

כשכפיר ירד למטה אחרי כשעה, הוא התפלא לראות אותנו עדיין משחקים.

אני מקווה שזה לא רק מזל של מתחילים, אבל הצלחנו לנצח במשחק, ממש ברגע האחרון לפני שהאי שקע למצולות…

אורי ואיתי היו ב-high מהמשחק, ואח"כ כשהם עלו להתקלח, הם המשיכו לדבר ביניהם על המשחק, על המהלכים שלהם, ועל מה יוכלו לעשות במשחקים הבאים כדי לנצח.

אורי אמר, "את יודעת איך מונופול היה המשחק האהוב עלי במשך חמש או שש שנים? אז עכשיו יש משחק שניצח אותו!".

וכשירד למטה אח"כ הוא אמר,

"mom, I just experienced the best game of my life!"

IMG_1507

שבוע חופש

שבוע של חופש מבית הספר מגיע לסיומו. החלטנו לקחת את השבוע הזה ממש רגוע, בלי ליסוע לשום מקום כמעט. ונראה שהילדים די נהנו. גם אנחנו.

אז מה היה לנו השבוע?

מונופול. משחק שנמשך כמעט יום שלם, והיו בו עליות ומורדות, ממש כמו בחיים האמיתיים.

IMG_1387

ושחמט

ומשחקים שהעלו אבק ונשלפו השבוע

IMG_1396

והכנת מלא צמידים ב- Rainbow loom

ואיתי למד לקשור שרוכים בנעליים החדשות, או שבעצם אורי עזר לו

IMG_1392

וסרטוני וידיאו של Minecraft TNT עם הרבה קריאות של aweosme! ו- epic

IMG_1400

וחיפוש ביצי איסטר בגינה, עם ביצה שהתחבאה היטב ואיתי מצא אותה במקרה רק ביום שבת.

והרבה סיפורים, ובילבי בזמן ארוחת הצהריים

וכדורסל, וכדורגל בדשא, עם השער הגדול החדש (משומש)

 

ומה לא היה לנו השבוע?

השכמות מוקדמות בבוקר.

lunchbox לבית ספר.

פקקים.

ושיעורי בית.

ושום נסיעה לגן של גל (אנחת רווחה ענקית).

ולא reading log בלתי-נסבל של איתי (חוץ מאחד שהיה צריך להשלים משבוע שעבר).

……………

למה לא כל יום חופש?!

 

 

תנו לנו חמץ!

מסתבר שקצת קשה לנו בלי לחם. ביום שבת, היום השמיני בלי מוצרי חיטה (חוץ ממצות שבלסנו בלי הרף) כולם כבר טיפסו על הקירות כאן. בבוקר, כשאיתי היה על בטן ריקה, הוא רטן, "זה מה שאני שונא על פסח – אין מה לאכול!". ורק מילה על איתי ורַעַב: כשאיתי רעב, הוא הופך להיות מפלצת קטנה. הוא כאילו מתרוקן מייד לאפס אחוז, וחוץ מלהגיד לנו "אני רעב!!!" אין מה לדבר איתו. הוא חייב אוכל באותו רגע, ולא רואה אף אחד עד שמתמלא בחזרה ל-100 אחוז.

אז להיום בבוקר נשארה לנו חבילת מצות אחרונה. ברוך השם. מבין כל השמות של פסח – חג האביב, חג החירות, חג המצות, אני חושבת שהשם הכי הולם הוא "חג הפירורים".

הוריאציות של מאכלים של מצה שהיו לנו השבוע היו – מצה עם דבש, צ'ילי עם מצה (במקום עם צ'יפס), מרק קנייעדלך עם מצה מפוררת בפנים כמובן, מצה עם חומוס בצד (אורי ואיתי), ומצה עם טחינה (גל), וכמובן מצייה עם ביצים שכולם כאן טרפו (חוץ ממני), גל ואיתי עם גבינה ואורי בלי, ואפילו היתה לנו מצייה עם קמח חומוס שהכנתי באחד מהימים שלא היה משהו אחר לאכול, ושגל די אהב, ואיתי אכל בלית ברירה, ואחר כך אמר לכפיר שהוא מעדיף את המצייה האמיתית.

IMG_1379IMG_1383

ובחזרה להיום – בצהריים, גם גל הגיע לנקודת שבירה ושאל "אבא, אפשר לאכול כבר לחם?". כפיר אמר לו, "לא, אפשר לאכול היום בלילה", וגל, מבולבל קצת מהתשובה שאל, "אפשר לאכול רק בלילות?".

בשלב מסויים, הרעב הפך להיות יותר מנטלי מפיזי. כה קשה החסך… את סיום הפסח חגגנו עם בוריטו מצ'יפוטלי, ומחר אנחנו מתכננים להתפרע עם ארוחות מלאות בקמח!

עונג שבת

לארוחת ערב ביום שישי: מרק עם קנייעדלך ומצה למנה ראשונה, וגולת הכותרת – תפוחי אדמה בפפריקה למנה עיקרית.

הילדים התמוגגו.

לא הרבה רואים אותם אוכלים בהתלהבות, ומושיטים את הצלחת לעבר הסיר ומבקשים אוכל.

ועוד פחות מזה, לראות אותם מחסלים את המנה הראשונה ומושיטים שוב – "עוד!".

אורי אמר, "this is the best food on the planet!", ואחר כך הוסיף, "זה האוכל הכי טעים שאני אוכל היום!".

אחר-כך עוד הוספנו לדבר על תפוחי אדמה בפפריקה, אותן שיחות קבועות שאנחנו מנהלים בכל פעם שכפיר מכין את המנה, כמו מי לימד אותו, ובאילו משפחות אוכלים אותה, ושמחנו שכפיר הצליח ללמוד להכין אותה כל כך טוב.

IMG_1504

IMG_1502

ועוד בענייני אוכל – אנחנו סופרים את הדקות עד לשבת בערב…כולם פה מחכים בקוצר רוח לאכול כבר חמץ!!!

Carkeek Park

די מדהים שעם כל הטיולים שלנו באיזור, יש עדיין פינות חמד שלא גילינו. כמו זו שמצאנו אתמול – אי שם בצפון סיאטל, שוכן לו פארק חמוד על המים, ו- Carkeek פארק שמו.

הגענו לשם ביום שישי בצהריים, יום אביב שימשי בלי אף ענן בשמיים, אבל אחד מהימים המטעים האלו, שבהם על אף השמש, עדיין קריר. ליד איזור החניה יש מדשאה ומגרש משחקים, אבל אנחנו ירדנו למטה לחוף הים.

ואיזה חוף כיפי.

קודם כל, כדי להגיע לחוף צריך לעבור על גשר ברזל שנמצא מעל מסילת רכבת (פעילה ביותר, כפי שנגלה במהרה), וממרומי הגשר, נפרשים ממול כל איזור החוף והרי האולימפיק המושלגים.

עוד לא הספקנו להגיע לחוף, וכבר ראינו רכבת מגיחה מהאופק. אנשים התקבצו לצפות בה מעל הגשר, כמו גם כפיר ואורי. וכשהיא עברה מתחת לגשר, הנהג צפר כמה צפירות לשלום.

מישהו ספר 131 קרונות.

בחוף עצמו יש חול, מאורע נדיר לכשעצמו בסיאטל, מלא אבנים ושברי צדפות, ובולי עץ ענקיים על החוף. מישהו סידר חלק מהם בצורת לב.

IMG_1423

והפך אחרים לנדנדה, כמו זו, שנהננו להתנדנד עליה.

IMG_1426

נחל מים תמים לכאורה שזרם על החוף התגלה כבלתי-פשוט כלל לחצייה. כדי למצוא מקום נוח לחצות אותו, הלכנו הלוך-ושוב לאורכו, ובסוף: גל פשוט חלץ נעליים וחצה במים הקרים; איתי, שהיה חייב לעבור דחוף כדי לחפש פינה לפיפי, נעזר בכפיר כדי לחצות; ואורי ואני דילגנו מעל הסלעים. ונרטבנו, בטח שנרטבנו.

IMG_1439IMG_1441

IMG_1468

כשהגענו לצד השני: הפתעה!  האדמה בתחתית הנחל הקטן התגלתה כחימר. חימר אפור, ממש כמו זה שאני משתמשת בו בסטודיו.

IMG_1447

כיף לראות איך ילדי המחשבים והלגו והאקס-בוקס האלו נהנים הנאה אמיתית במקומות כאלו, וכל אחד ישר מוצא מה לחקור ולגלות בהם.

אורי ואיתי אספו שלל של אבנים יפות.

IMG_1449

הנה קומפוזיציה נחמדה.

IMG_1463

אחר כך כפיר הלך לאוטו להביא אוכל ומחצלת, וחזר כמו עולה חדש שהרגע ירד מאוניית המעפילים :-)

IMG_1470IMG_1473

עשינו פיקניק כשר לפסח בשמש המלטפת, תוך שכפיר מרצה בנושאי פיזיקה שונים.

IMG_1476

IMG_1477

ותוך כדי שאנחנו אורזים, הגיחה רכבת נוספת מצלע הגבעה.

IMG_1480

IMG_1484

גל המצחיק נעל את הנעליים שלו הכי מהר שאי פעם ראיתי אותו נועל אותן, ופצח בריצה מהירה לעבר הגשר. אבל הרכבת הזו היתה הרבה יותר קצרה והוא לא הספיק להגיע.

IMG_1488

IMG_1487

אבל לשמחתנו, לא הרבה אחרי הגיעה רכבת נוספת, ארוכה ארוכה, והצלחנו לראות אותה עוברת כשהיינו על הגשר. כל הקרונות שלה היו מלאים בפחם, וכשהסתכלנו עליהם מלמעלה, אי אפשר היה שלא לחשוב איך זה יהיה לקפוץ לתוך אחד מהם, ממש כמו בסרט פעולה.

IMG_1419 IMG_1417 IMG_1416

לפני שנסענו הביתה הספקנו להיות עוד קצת בגן המשחקים הנחמד שליד החנייה, וחזרנו הביתה כשאנחנו משאירים עוד הרבה דברים לחזור ולגלות בפארק הזה.

IMG_1500 IMG_1499 IMG_1494

להשיג את הארנב

אירוע נחמד ביותר שהשתתפנו בו מירוץ 5 קילומטר שנקרא Beat the Bunny (כהכנה לאיסטר).

ביום שישי שלפני המירוץ, כפיר הלך לקחת את הערכה, שכללה חולצה, מספר (bib), וצ'יפ למדידת הזמן. עם כל שגרת הלימודים, חוגים וימי הולדת, בכלל לא יצא לנו להתאמן למירוץ, וביום שישי בערב, אורי וכפיר יצאו לריצה קלה בשכונה. גל התלווה אליהם, ואני הצטרפתי במאסף. די מהר איבדתי אותם, כי לא עמדתי בקצב.  אורי התעייף די מהר בריצה ורצה לעבור להליכה, וכפיר היה קצת מודאג ממה שיהיה בריצה למחרת. וגל, הוביל את כל הדרך…

WP_20150327_17_36_31_Pro

WP_20150327_17_36_45_Pro

WP_20150327_17_36_47_Pro

WP_20150327_17_36_50_Pro

WP_20150327_17_37_05_Pro

ביום שבת בבוקר, הכנתי פנקייקים לארוחת בוקר, כדי להאיץ את ההתארגנות, כי היינו צריכים לצאת מוקדם (במושגים של סוף שבוע).   ההתכנסות היתה באיזור ה- Connector – שזה מקום שנחנך ברדמונד בשנה שעברה, ושפעם היה רחוב מוזנח של מוסכים ומחסנים. לאט לאט התאספו עוד ועוד אנשים, ובשעה תשע וחצי התכנסו כל הילדים על קו הזינוק לקראת מירוץ הילדים. עם הינתן האות, כולם רצו במסלול עד לקצה, אספו ביצה, וחזרו כל הדרך חזרה כדי להמיר אותה בממתק.

IMG_0577

IMG_0579

IMG_0590

אורי וכפיר עשו חימום קל לקראת הריצה שלהם.

IMG_0593

ועוד קצת תמונות של "לפני". מקדימה.

IMG_0594

וגם מאחורה…

IMG_0595

ובשעה עשר, הרצים הרציניים באמת נעמדו על קו הזינוק, יחד עם הארנב, לקראת המירוץ. גם כפיר ואורי, כמובן. כפיר בריצה האחרונה לגיל 39.

IMG_0658

IMG_0659

והם יצאו לדרך.

נשארנו רק ה"לא-רצים". גל ואיתי שיחקו בלהיות ארנבים, עם אוזני ארנב לראשם. הם התחבאו בתוך העשב הגבוה וקיפצו מצד לצד.

IMG_0614

IMG_0612

IMG_0610

הייתי בשוק כשפתאום ראיתי רצים שמגיעים כבר בריצה. הסתכלתי בשעון (כלומר, בטלפון…) וגיליתי שחלפו רק 16 דקות! ואוו! מעכשיו הייתי צריכה להיות במוד של תצפית, כדי שלא לפספס את אורי וכפיר מגיעים.  ראיתי את הארנב מגיע (זריז!)  ועוד רצים נוספים, ובשעה 10 וחצי, ראיתי את אורי וכפיר מגיעים בריצה!  הם חצו את קו הסיום, קיבלו היי-פייב מהארנב, וגם בקבוק מים ומדליה!  הזמן הרישמי הוא 30:15.5. אורי היה עם פנים סמוקות, והוא רץ את כל הדרך עם כפיר, בלי הפסקות להליכה!

IMG_0639

IMG_0651

נשארנו שם עוד קצת. היה שם כיבוד של מיץ, עוגיות, פירות וחטיפי אנרגיה לרצים (אבל לא צריך לציין אפילו מי בעיקר בלס מהם, נכון?!). ואורי הצטלם עם הארנב הזריז. בפעם הבאה נשתדל להשיג אותו!

IMG_0663

ואחרי כל הכושר הזה, אורי עוד המשיך משם למשחק כדורסל. ממש אנרג'ייזר קטן.

אולי בשנה הבאה נעשה את המירוץ הזה בהרכב מלא…

(ורק כדי לדעת איך זה, רצתי גם אני, מספר ימים לאחר מכן, 5 ק"מ בפרו-קלאב. אני עדיין בחיים. בקושי).

 

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.