Feeds:
פוסטים
תגובות

ציטוטים

איתי, בהשפעת כל סרטי מלחמת הכוכבים שאנחנו רואים לאחרונה –

הוא מחפש עט של הלפטופ במחזיק עטים. כשאני אומרת לו שלא נראה לי שזה יהיה שם, הוא אומר:

"don't tell me about the odds, tell me about the evens…

(ציטוט של האן סולו. עכשיו אני גם יודעת מי זה)

שיחות מהחיים

חנוכה. אני שואלת את גל מהו השיר שהוא הכי אוהב. גל משיב מייד: "בא לנו חושך לגרש!"


איתי מגיע למיטה שלנו בלילה. למחרת אני שואלת אותו למה הוא הגיע. הוא אומר שהתעורר באמצע הלילה. אני מתעקשת, "אבל למה הגעת למיטה שלנו?", והוא עונה, "כי היה לי משעמם"..


ועוד בענייני שינה – גל מודיע לנו שהוא כנראה יגיע למיטה שלנו בלילה, כי יהיו לו חלומות רעים, ולטענתו, אצלנו במיטה אין חלומות רעים, כי החלומות הרעים רואים אנשים גדולים ואז הם בורחים….


אני שואלת את גל לפני השינה איזה ספר הוא רוצה שנקרא. הוא מתמהמה בתשובה ואני מזרזת אותו עם "נו…", והוא מסביר לי את אופן המחשבה שלו כשאומר – "Loading"….

 

ברגע האחרון

אורי קיבל פרוייקט בכיתה, להכין book Report על ספר שקרא. המורה חילקה דף הסבר, עם לוח זמנים להשלמת הפרוייקט – לבחור ספר בנובמבר, לסיים את הספר, להכין חמישה כרטיסים ראשונים, שייתלו על גבי קולב, ולהגיש את הפרוייקט ביום שישי ה- 11 לדצמבר.

עכשיו, המורה של אורי מאוד נחרצת לגבי אחריות אישית של הילדים. היא לא מקבלת תירוצים כגון, "אמא לא הזכירה לי…" או "אבא לא הביא לי", וכדומה. הילדים הם אלו שאחראים על העבודות שלהם.

אז אורי בחר ספר. The Last Wild. הוא אפילו קרא אותו. אבל את כל שאר העבודה הוא השאיר ליום חמישי אחרי הצהריים…

אחרי בית הספר, הזכרתי לו שעליו לסיים את דו"ח הקריאה. ובשעה ארבע אחרי הצהריים, אחרי שאכל ארוחת צהריים, הכין את שיעורי הבית האחרים (שתי דקות), הוא התיישב להתחיל בפרוייקט. כמובן שהייתי צריכה לגעור בו כדי שיתחיל ויישאר מרוכז… בשעה חמש הצצתי על ההתקדמות שלו, וגיליתי שהעבודה כה רבה! ממש לא עבודה לאחר-צהריים אחד… אוף…. אז את שיעור הכדורסל של היום אורי פספס, וגם את אימון השחייה, ובמקום זאת, הוא ישב בבית וכתב והכין וכתב והכין. בשעה שש כפיר הגיע, ובשעה שבע וחצי הדלקנו נרות, אחרי זה היו דמעות כשאורי גילה ש"רק מדליקים נרות" ואין סופגניות או לביבות או חפש את המטמון…. הוא בכה, "איזה מן חנוכה זה בלי סופגניות/לביבות"…. הסברנו לו שאם היינו אוכלים כל יום סופכניות היינו נראים בסוף כמו סופגניות…. בשמונה גל ואיתי עלו למעלה.  ואני נשארתי עם אורי כדי לעזור לו.

היה כ"כ הרבה עבודה וזה היה די מתסכל. אחד, בגלל שבכמות עבודה כזו, קשה לעשות עבודה מושקעת ויצירתית. ושנית, בגלל שהייתי עייפה ורציתי ללכת לישון או לעשות דברים משלי…

אמרתי לאורי, "אני מקווה שאתה לומד מזה לקח". והוא ענה לי, "למה, זה דווקא כיף!"…. זה היה השלב של אחרי הדמעות כשגילה את היקף העבודה. השלב שבו גל ואיתי כבר לא מסתובבים בין הרגליים ומציקים. כמו מן זמן איכות אחד על אחת.

שאלתי אותו, "אתה יודע מי יהיה עייף מחר?". והוא ענה, "אני. ואת".

מה שנכון.

הוא ארגן את הכרטיסים שלו, ואני עזרתי לו בלעגל את הפינות שלהם עם פאנץ'. אח"כ הוא הוסיף איור לכל כרטיס, ואני עזרתי לו בלגזור את האיור ולהדביק. יצאו לו איורים נחמדים.

בשעה עשר ורבע כפיר חזר מהבריכה ונדהם לגלות אותנו עדיין עובדים, אבל היינו כבר בשלבים האחרונים של קשירת הכרטיסים למובייל.

בזמן שאני חיברתי את הכרטיסים עם חוט דייג, אורי זרק דפים לפח, החזיר דברים למקום, ורץ ללבוש פיג'מה ולהיכנס למיטה.

בשעה עשר וחצי המובייל היה מוכן (ותלוי על המשקוף), ואורי היה כבר במיטה.

הוא עוד ניסה לקרוא הארי פוטר, אבל הודענו לו שאין קריאה הערב (הלילה, למעשה!), ושיש לו אישור להתעורר מחר בשעה שבע וחצי.

ואני באמת מקווה שהוא למד מזה לקח לא להשאיר דברים לרגע האחרון!

(ברור שלא…)

שיחות מהחיים

גל, לפני יום כיפור: "תבקשי מאיתנו סליחה שלא קנית לנו את כל מה שאנחנו רוצים".

________________________

גל, לכפיר בשבת בוקר: "אבא, בוא נשחק".

כפיר, עדיין הלום שינה: "רגע, תן לי להתעורר".

גל: "יש לך דקה להתעורר".

________________________

גל: "מה קנית בקוסטקו?"

אני: "שקיות אשפה"

גל: "איזה מבייס" (במקום מבאס)

________________________

אני שואלת את איתי: מזה הבגדים הקצרים שיש לך ליד המיטה? (זרוקים שם כבר שבוע..)

איתי: "אההה…הם מחכים לקיץ…"

________________________

אני: "גל, רוצה מרק עם קובה?"

גל: "זה המרק שיש בו את הקניידלעך הורוד?"

 

שיחות מהחיים

גל: "אני רעב לאוכל של מסעדה"…


גל, כשסבא אומר לו שהוא לא יקנה לו עוד פחית שתייה: "אם אני לא אקבל אני יכול להיות מאוד עצבני עכשיו.." (ועושה פרצוף מפחיד)


כפיר מנסה לשכנע את אורי לצפות בסרט קרוקודיל דאנדי. הוא אומר לו שאפילו הוא צפה בו כשהיה ילד.

אורי נשמע ספקן: "זה בטח היה בשחור לבן!"

היום האחרון שלנו במחנה. ודווקא ביום הזה החליט לרדת גשם, מה שהקשה על קיפול האוהל ושאר הציוד. כל מלאכת האריזה נמשכת מלא זמן, כשכל שהדברים מתאספים ליד האוטו, כך גדל הספק שניתן יהיה בכלל להתאים אותם לתוך האוטו. בסוף מתקבל בגאז' עמוס לעילא. נפרדנו מהקמפגראונד ונסענו למוזיאון של לואיס וקלארק, ממש בסמוך, שמעליו מתנשא מגדלור עתיק יומין. מהמגדלור ישנה גם נקודת תצפית על פי הקולומביה, ועל ה- Bar, אותו מפגש סוער בין האוקיינוס לנהר. אנשי משמר החופים, שיש להם בסיס שם, מוכנים ומזומנים להציל ספינות בצרה. על צוקי סלעים ליד המים אפשר לראות להקות של קורמורנים. במרחק הליכה משם נמצא המוזיאון על לואיס וקלארק שהם חלק חשוב מההיסטוריה האמריקאית ולא פחות מגיבורי תרבות. הם נשלחו על ידי הנשיא תומאס ג'פרסון בשנת 1803 לחצות את המדינה מערבה, לחקור את נהר המיזורי ולגלות אם הוא מוביל לאוקיינוס, ללמוד על הילידים, הצמחייה ובעלי החיים. המוזיאון מתאר בצורה מעניינת את המסע שלהם. לא במקרה בחרו במקום הזה עבור המוזיאון עליהם, משום שהאיזור הזה היה התחנה האחרונה במסע שלהם, לפני שחזרו חזרה מזרחה.

IMG_5541

IMG_5537

IMG_5535

משם נסענו הביתה, ואפילו הספקנו להגיע לשיעורי שחייה של אורי ואיתי בפרו-קלאב

למעשה, גילינו ש"טעינו" ובעצם הזמנו רק שלושה לילות באתר הקמפינג הזה. זאת אומרת, זה לא שהיתה לנו ברירה, פשוט זה מה שהיה זמין. כאמור, אנשים מזמינים מקומות חודשים על גבי חודשים מראש. ניסינו לברר אם נוכל להאריך את השהייה, אבל נאמר לנו שהמקום כבר מוזמן. האפשרות היחידה שעמדה בפנינו היתה לעבור למקום שהוא first come first serve, מקום שלא ניתן להזמנה מראש, ו"כל הקודם זוכה" בו. בקיצור, עברנו דירה כמה מטרים הצידה. כמובן שלא קיפלנו את האוהל לפני שעשינו את הצילום המסורתי שלנו.

IMG_5373

העמסנו את המזכרונים על הגג של האוטו, העברנו  את האוהל בהליכה, ואמרנו שלום לשכנים החדשים שלנו – משפחה מאורגון, שהתלהבה מהאוהל שלנו, כי גם להם היה בדיוק את אותו אוהל, ושני מבוגרים מ- Vashon island שהיו בשלבי הסיום של טיול קיאקים לאורך החוף המערבי. אחרי שהתארגנו, נסענו העירה. אפילו למדינה אחרת. הדרמנו לעיר אסטוריה שבאורגון. כדי להגיע אליה, צריך לחצות את נהר הקולומביה העצום, על גשר עצום לא פחות.  התחלנו במוזיאון הימי של אסטוריה, מוזיאון מאוד מעניין על התפתחות של אסטוריה בהקשר של דיג, על ספינות דיג וספינות משמר החופים, על ימאות, ועוד ועוד. מבחוץ ישנה ספינה בשם Lightship Columbia, ששימשה כמגדלור צף שסימן לאוניות על הכניסה לנהר הקולומביה, וניתן להיכנס אליה. המפגש בין נהר הקולומביה לאוקיינוס הפסיפי נחשב לאחד המעברים הקשים בעולם, ולכן יש באיזור המון אוניות טרופות, והוא נקרא The graveyard of the Pacific (בית הקברות של האוקיינוס הפסיפי). היתה שם גם תצוגה מאוד מעניינת ומרגשת של דגלי יפן שנשאו חיילים יפנים לפני שהם יצאו לקרב. פיסת בד לבנה עם עיגול אדום במרכזה, ומסביבה כתבו בני משפחתו של החייל איחולים לשובו בשלום מן הקרב. החיילים נשאו עליהם את הדגלים המקופלים, וחיילים אמריקאים לקחו אותם מחיילים יפנים מתים כמזכרת. בשנים האחרונות, הרבה מהדגלים מוחזרים למשפחות ביפן. המוזיאון היה מאוד מעניין, חדיש, ואינטראקטיבי.

IMG_5391

IMG_5385

IMG_5388

IMG_5396

IMG_5399

IMG_5402

IMG_5400

IMG_5408

IMG_5431

כשסיימנו ויצאנו החוצה, אורי עשה בוק לשחף ולקורמוראן שבדיוק צלל למים.

IMG_5423

IMG_5414

IMG_5440

IMG_5434

ובדיוק אז הגיעה הקרונית שנוסעת הלוך ושוב על המסילה, עם הסברים על העיר ועברה. החבר'ה המבוגרים שמפעילים את הקרונית עושים זאת בהתנדבות, אם כי היה די קשה להבין את מה שהם אמרו. כשהרכבת אמורה להסתובב וליסוע לכיוון ההפוך, הנוסעים מתבקשים לעמוד, ולהפוך את הכסאות לכיוון החדש.. הייתי שמחה להסתובב עוד יום שלם בעיר הזו, על כל הבניינים העתיקים שלה והארכיטקטורה המעניינת, אבל הייתי בדעת מיעוט, ולכן חזרנו חזרה למחנה (המעפאן, במיקומו החדש) שלנו.

IMG_5445

IMG_5444

IMG_5449

הגשר מעל נהר הקולומביה, שמחבר בין וושינגטון לאורגון. לפני שנבנה, אנשים הסתמכו על שירות מעבורות

IMG_5393

קורות של מבנים שהיו ואינם, נשארות במים על ידי הבעלים של הקרקע, כי אם יוציאו אותם, השטח יילקח על ידי המדינה.

כשחזרנו, הלכנו שוב לחוף שלנו. אורי ואיתי החליטו שהם מטפסים על שובר הגלים והולכים לאורכו, ועוד יחפים, וגל כמובן אץ אחריהם. החזרנו את גל למטה, וכפיר הלך להחזיר אותם. ה-Jetty הזה, שהוא לא בדיוק שובר גלים אלא שומר שהאוקיינוס לא יציף את החוף לגמרי, היה בכלל בשיפוצים, ולצערנו לא יכלנו ללכת לאורכו כמו בשנה שעברה.

IMG_5451

כשחזרנו למחנה גילינו דורבן מטייל במחנה! ממש לא משהו שציפינו לראות שם. הוא התעסק בעניינים שלו ואכל עשבים, וכלל לא נראה מוטרד מההמון שהתקהל סביבו.

IMG_5459

לקראת שמונה וחצי בערב, עם רדת הערב, נסענו למגדלור הצפוני לראות שקיעה משגעת.

IMG_5517

IMG_5497

IMG_5475

IMG_5515

IMG_5502

IMG_5499

IMG_5498

IMG_5485

IMG_5526

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.